הנשיא הנכנס יצחק בוז'י הרצוג הצהיר אמונים במליאת הכנסת ולאחר מכן נשא דברים. בפתח דבריו פנה הרצוג לנשיר היוצר ריבלין ואמר: "רובי, ידעת להדביק באהבתך את נפלאות הארץ הזו, את בניה ובנותיה; ייצגת בכבוד רב את מדינתנו במשפחת העמים, כולל בחודש האחרון לכהונתך. זיהית בכאב את קווי השבר בחברה הישראלית; הצבת מראה בפנינו, גם אם מראותיה לא תמיד נעמו לכולנו".3

הנשיא הרצוג התייחס לקיטוב בחברה הישראלית ולאתגרים הניצבים בפניה ואמר: "נשיא של כולם. בימים כתיקונם, זו משימה הנשמעת כמעט כנאיבית. אך הימים האלה, לצערי, אינם ימים כתיקונם. אלה הם ימים בהם הממלכתיות ניגפת בפני הקיטוב. ימים בהם האתוס המלכד והערכים המשותפים שבריריים יותר מתמיד".

עוד הוסיף, "ימים לא פשוטים, המגיעים לאחר שנתיים וחצי של מערכות בחירות סוערות שרדפו זו את זו, משבר פוליטי שלא היה כמותו במדינת ישראל. משבר, שההיסטוריה של העת המודרנית מלמדת אותנו, שהצליח בעבר להחריב אומות ותיקות ומבוססות הרבה יותר ממדינת ישראל הצעירה, רק בת 73".

לדברי הנשיא הרצוג, "המחיר הכבד מכולם הוא הכרסום בחוסן הלאומי שלנו: כשכל קבוצה חשה מאוימת, כשכל אחד מתכנס בעמדותיו ובהשקפותיו – ובטוח שהצדק רק איתו, הניכור מעמיק מיום ליום. ניכור בין אנשים ובין קבוצות, שעלול חלילה להידרדר לכדי ניכור בין אזרחים למדינתם".

הנשיא הרצוג סיפר כי בכוונתו לצאת למסע בין קווי השסע בחברה הישראלית: "מכאן אצא אל משכן נשיאי ישראל, וממנו אל מסע בין קווי השסע והשבר של החברה הישראלית. מסע שמטרתו למצוא את המאחד בתוך ההבדלים, את המאחה בין הקרעים, מסע המיועד למצוא-מחדש אותנו. אצא אל הדרך הזו במטרה לפגוש את הכאב, להישיר אליו מבט, להטות אוזן ולב – לקושי ולחששות, גם בנקודות הנפיצות ביותר".

הנשיא התייחס לפערים החברתיים ואמר, "הפצעים שנפערו בחברה שלנו – לאורכה ולרוחבה – עודם שותתי דם. הבעיות המבניות והחברתיות שהופכות קבוצות שלמות למוחלשות – מנציחות את הקושי. עלינו להכיר בכך שישנם רבים בינינו, רבים מדי, שהיום-יום שלהם איננו פשוט ואיננו הוגן. רבים שאינם זוכים לסיכוי אמיתי, רבים ששוויון הזדמנויות הוא מונח הרחוק שנות אור ממציאות-חייהם. להתעלם מכך לא יקדם אותנו לשום מקום".

הנשיא הנכנס פנה לשרים ולחברי הכנסת ואמר: "בימים האלה, כל מנהיג ציבור חייב לנהוג באחריות, להיות קול ממתן ומרגיע, להקפיד ולהיזהר בדבריו. להבטיח את חופש הביטוי – ולמנוע, בכל מחיר, את חופש השיסוי."

לכן, "עודני מאמין בנו. אני מאמין שזה אפשרי. זה במרחק הושטת יד זה לזו. בואו נבחר, כל יום מחדש, בנו. נבחר לנצח ביחד, לא רק אחד את השני. נבחר להאיר פנים, לכבות את הבעירה והשנאה עם הרוח הישראלית, להרבות באהבת ישראל".

עוד הוסיף, "נבחר להיות מאוחדים לא רק בערכים ובעקרונות, אלא גם בתקוות ובחלומות שלנו. נבחר לקבוע שעת נעילה לקרע המחרב בנו. כולנו, יחד".

הרצוג התחייב כי "בתפקידי כנשיא המדינה אני מתחייב לסייע לממשלת ישראל – לכל ממשלה – בהגנה על צדקתה של ישראל בעולם ועל זכותה להגן על עצמה. לסייע ולהיאבק באנטישמיות ובשנאת ישראל ובהשגת השלום המיוחל עם שכנינו. לעמוד לצידם של חיילי צה"ל ומפקדיו, גם במאבקים הניטשים בזירה המשפטית הבין-לאומית ובמאבק מול האיומים האסטרטגיים כנגד ישראל, ובראשם תכנית הגרעין של איראן".

בסיום דבריו הודה הרצוג, "האמון הרחב שהבעתן והבעתם בי, נבחרות ונבחרי העם, אמון שחצה מחנות וסיעות, הראה לי שהאפשרות לתקווה, לאחדות ולהסכמה קיימת גם בבית הזה. מי ייתן ויהיה זה סימן לבאות ולרוח גבית במילוי השליחות והאחריות המוטלות על כתפיי, רוח טובה שתסייע אל מול האתגרים המורכבים בפניהם ניצבים מדינת ישראל והעם היהודי כולו."